הכרעת דין בתיק ת"פ 87-09 - פסקדין

1.         ביום 19.10.03 התקיימה ביקורת של מפקחי משרד התמ"ת ברח' XXX בירושלים (להלן - הדירה). בדירה נמצאו 5 עובדים תושבי איו"ש, שאינם אזרחי ישראל או תושבים בה, ולא היה להם היתר לעבוד בישראל. ביום 8.7.09 הוגש כתב אישום נגד הנאשם, ובו נטען כי הנאשם הוא הבעלים של הדירה, והוא שהעסיק את חמשת העובדים שנמצאו, בניגוד להוראות סעיפים 1יג, 2(א)(1) ו-2(א)(2) לחוק עובדים זרים, התשנ"א-1991 (להלן - חוק עובדים זרים).

2.         המאשימה טוענת כי הרימה את נטל הראיה הקל המוטל עליה לעניין הוכחת היסוד השלילי בעבירה - העובדה שלנאשם לא היה היתר להעסיק את העובדים שנמצאו בדירה, כי עדויות ההגנה היו סותרות ומבולבלות, וכי המסקנה המתבקשת הינה כי לפחות אחד מעדי ההגנה שיקר. לגופו של עניין קובעת ההלכה הפסוקה כי משהוכח כי לעובדים לא היה היתר לעבוד בישראל, והם נמצאו בחצריו של הנאשם, קיימת חזקה כי הינם עובדיו של הנאשם. לא עלה בידי הנאשם לסתור את החזקה. קיומו של  סעיף בהסכם המחייב את הקבלן להעסיק רק עובדים בעלי היתר מעיד כי התעורר חשד בעניין זה בלב מזמין העבודה. בנסיבות אלה הימנעות מבדיקתם תעודות הזהות של העובדים הינה בגדר "עצימת עיניים".

3.         מנגד טוען הנאשם כי התביעה לא הצליחה להוכיח מעל לכל ספק סביר את האשמה המיוחסת לו, שכן איש מעדי התביעה לא אישר כי הנאשם הוא שהעסיק את הפועלים שנמצאו בדירה במועד הביקורת. יתר על כן, בנו של הנאשם העיד כי הוא היה אחראי לשיפוץ ולא אביו. מחומר הראיות עולה כי הנאשם התקשר עם קבלני משנה שהינם בעלי תעודת זהות כחולה, ועל כן יש לזכותו מן העבירות המיוחסות לו.

4.         סעיף 2(א)(1) ו- (2) לחוק עובדים זרים קובע כי העסקה שלא כדין משמעה:

"(א)          מעביד שעשה אחד מאלה -

 (1)           העביד עובד זר שאינו רשאי לעבוד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל, והתקנות לפיו;..."

(2)            העביד עובד זר בניגוד להוראות סעיף 1יג, דינו - כפל הקנס כאמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה, ואם נעברה העבירה לגבי עובד זר שהועסק במסגרת עסקו או משלח ידו של המעביד, דינו מאסר שנה או קנס פי ארבעה מהקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, וקנס נוסף פי ארבעה מהקנס הקבוע בסעיף 61(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, לעובד, לכל יום שבו נמשכת העבירה."

סעיף 1 יג קובע כדלקמן:

"(א)          לא יקבל אדם עובד זר לעבודה, אלא אם כן התיר הממונה בכתב את העסקתו של העובד הזר אצל אותו מעביד, ובהתאם לתנאי ההיתר;היתר כאמור יכול שיהיה למכסה מסוימת של עובדים זרים שיועסקו אצל אותו מעביד או לפי רשימה שמית.

(ב)            היתרים לפי סעיף זה יינתנו בשים לב, בין השאר, למאפייני שוק העבודה בענפי העבודה ובאזורי ההעסקה השונים.

(ג)            הוראות סעיף זה לא יחולו על העסקתו של עובד מסוג שהשר ושר הפנים קבעו לפי סעיף 2(ג) בחוק הכניסה לישראל".

5.         אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן נמצאו 5 עובדים בדירה, וכי לעובדים אלה לא היה היתר לעבוד בישראל (מ/12). יש לבחון, אם כן, את השאלה מי היה בעלים של הדירה במועד הביקורת, היינו ביום 19.10.03 (מ/10 ש' 1-2)). בהודעתו מיום 21.1.04 אמר הנאשם כי הוא הבעלים של הדירה ברח' XXX. יש לייחס חשיבות רבה להודעה הראשונה שמסר הנאשם, זוהי הגרסה הראשונית שנמסרה, ויש ליתן לה משקל רב. גם בהקראה שהתקיימה ביום 21.1.10 ציין הנאשם כי "הדירה היא על שמי" (ע/ 1 ש' 1). בהודעה נוספת שמסר הנאשם למעלה משנה לאחר מכן ציין כי: "אני בעל הנכס הרשום בטאבו על שמי כהן אהרון, הנכס בבעלותי הבן גר מספר שנים בדירה" (מ/11, ש' 3-4). עם זאת, הנאשם חתם על ההסכם ושילם לקבלן עבור ביצוע העבודה (מ/7 ש' 7-21, עדות מר צחי עובדיה ע' 11).

6.         עיון במסכת העדויות של ההגנה, ובפרט בעדותו של הבן תמיר כהן, מעלה כי נעשה ניסיון להסיר כל אחריות מן הנאשם להעסקת העובדים, ולטעון כי הבן תמיר הוא שהעסיקם (ראו ע' 24 ש' 27-28).  ניסיון זה לא צלח, שכן חומר הראיות שהוצג לפני אינו מצביע על כך, כפי שיפורט להלן. מכל מקום,  מן האמור לעיל עולה כי הנאשם הינו הבעלים הרשום של הנכס, הוא זה שחתם על הסכמים שנעשו עם קבלנים, ככל שהיו, ושילם עבור העבודה שנעשתה.משמע, שביום 19.10.03 נמצאו 5 עובדים בדירת שבבעלות הנאשם, אשר לא היה להם היתר לעבוד בישראל.

7.         באחרונה שב בית הדין הארצי לעבודה ופסק כי העסקת עובד בחצריו של פלוני יוצרת חזקה כי העובד מועסק על ידי פלוני (ע"פ 000060/09 מדינת ישראל - יוסף עבד אלפתאח, ניתן ביום 7.3.2010).ועוד נפסק כי:

"חזקה מעין זו נוצרה גם במקרה שבפנינו, בו נוצרו זיקה וקשר בין המערער לבין העובדים באשר למקום הימצאם של העובדים ומהות העבודה שביצעו בתחום הנכס שבבעלות המערער. קשר מעין זה אינו מתנתק גם בנסיבות בהן המערער לא היה קשור ישירות לעובדים בחוזה אלא התקשר עם הקבלן אשר סיפק לו את העבודה" (ע"פ 29/09 עופר יונסוף - מדינת ישראל, ניתן ביום 30.55.2010, סעיף 14 לפסק הדין).

דברים אלה יפים בשינויים המחוייבים גם לענייננו. העובדים נמצאו בדירה שהינה בבעלות הנאשם, והוא אף היה מבקר במקום כל כמה ימים (ע' 20 ש' 28-29). מכאן, שבין אם נחתם הסכם עם קבלן ובין עם לאו, האחריות עדיין מוטלת על הנאשם להעסקת העובדים. אוסיף כי גרסת הנאשם בעניין ההסכם או ההסכמים שנחתמו עם קבלנים היתה בלתי משכנעת. בהודעתו מיום 21.1.04 הבהיר הנאשם כי קבלן בשם א.ס.פוטינה התחייב לבצע את עבודת השיפוץ בדירה, אך נעלם לאחר זמן קצר, ולא ביצע את העבודה. אף על פי כן טען הנאשם כי העובדים שנמצאו בדירה הם עובדיו של קבלן זה. הנאשם הוסיף כי התקשר עם קבלן אחר - פואז/נאדר -  ועמו לא נחתם הסכם בכתב, ולא התקבלו חשבוניות (מ/10 ש' 21-22). על אף דבריו אלה  הוצג הסכם עם קבלן זה, הסכם זה חתוך בתחתית, ואינו חתום (מ/11).

8.         כמו כן נתגלו סתירות משמעותיות בין גרסת הנאשם לזו של בנו תמיר כהן. עדות הבן היתה מגמתית ביותר, ונועדה, כפי שצויין לעיל, להסיר את האחריות הפלילית מן האב. בעדותו אמר תמיר:

"אבי לא קשור לכלום, אם תקחו את כל הגרסאות שלו אני אומר שהוא לא יודע כלום, שואלים אדם שהוא לא קשור לנושא, הוא רוצה לעזור והוא לא יכול, אני יכול לענות על הכל" (ע' 24 ש' 28).

בניגוד לדברי הנאשם בהודעתו נ/11 כי נחתם הסכם עם נאדר, ובניגוד לדברי עד ההגנה מר גדי קסיר ע' 27 ש'  16-25, ע' 28 ש' 17-32), אמר תמיר כי לא נחתם הסכם עם נאדר (ע' 24 ש' 30-32). בנוסף לכך לא הוכחה טענת הנאשם ובנו כי העובדים שנמצאו הינם עובדים של הקבלן א.ס. פוטינה. ההסכם שנחתם עם הקבלן א.ס. פוטינה הוא מחודש אפריל 2003, והביקורת שבה נמצאו העובדים התקיימה בחודש אוקטובר 2003, היינו חודשים רבים לאחר מכן. לפיכך גרסתם של  הנאשם ובנו כי העובדים שנמצאו הינם עובדיו של הקבלן א.ס. פוטינה נוגדת את השכל הישר, ומכל מקום טענה זו לא הוכחה כלל. מדברי הבן תמיר כהן עולה כי קבלן זה הינו תושב הכפר אבו גוש, הסמוך לירושלים. אף על פי כן לא נעשה כל מאמץ או ניסיון להביאו לעדות. עובדה זו פועלת לחובת הנאשם.